איש של חורף

שמחתי לקבל את פנייתו של ברוך בינה, שאחרי עשרות שנים בשירות המדינה התפנה לתת דרור לתכולת המגירה שלו. לקראת השקת ספר השירה שלו הוא פנה אליי וביקש שאלחין כמה מהשירים שלו. הטקסט הזה כתוב בשפה שונה כל כך מהשפה שבה אני כותב, והוא מדבר על איש של חורף, שזה כל כך לא אני. אבל משום מה כשעברתי על עשרות השירים שהוא שלח לי, דווקא הטקסט הקטן הזה קפץ עליי וביקש שאלחין אותו. ולמרות הניגודים - הצורניים והתכניים - אני מרגיש שזה נכתב עליי.

סיפורי פסים

לפעמים כשאני רואה מה הולך במדינה הזו אני מתעצבן, או כועס, או מתאכזב, או פשוט נעצב לליבי. אבל לפעמים המחשבה היחידה שיש לי בראש כשאני עובר על החדשות היא שזה פשוט הזוי. הזוי שהמקום המיוחד הזה, והמלא בכל כל הרבה אנשים טובים, מוכשרים, ובעלי רצון, יכול לקיים כל כך הרבה עוולות ואיוולות. אז כמו כל דבר שלוחץ לי בבטן, שיחררתי אותו אל הגיטרה.

המילה מולדת

כן. מה לעשות. אני מת על המקום הזה. המשוגע, הקודח. עם כל זכרונות הילדות מהמדבר, ועם כל תובנות הבגרות שלפעמים מאיימות לשחוט את האהבה התמימה. ובכל זאת, ולמרות התקופה הצינית שבה אנחנו חיים, אני עדיין מתרגש בכל פעם שאני חושב על המילה "מולדת".

תשעה באב 2017

כבר קרוב לחודשיים שהחיים שלי הם רצף ארוך של תקלות. אין יום שבו אני לא שקוע עד צוואר בלנסות לתקן משהו ממש דחוף. וזה חתיכת כוס-אוחתוק בשביל מישהו שרגיל שהחיים שלו הם רצף אינסופי של דלתות שמנחשות אותו ונפתחות לו מעצמן. גם המחשב באולפן והמצלמה הצטרפו למצעד עוכרי שלוותי, אבל לפני שבוע החזרתי את המצלמה לחיים, ולפני יומיים החזרתי את המחשב לתפקוד [חלקי - מספיק כדי שהוא יוכל להתלוצץ עם רופאיו. רופאיו זה אני 😕].

אני לא יודע מה המשמעות של כל החרא שמשפריץ מהמאוור, אבל הנה אנחנו כבר בשפיץ של יולי ובתחת של אוגוסט ואין מצב שאני מכבה את המאוורר בחום הזה. אז אין לי ברירה אלא להמשיך לעשות את מה שעושה לי טוב - לזמזם את לשלשת חיי אל תוך המיקרופון. אומנות או נמות. אז הקלטתי משהו כדי לבדוק שהאולפן מתפקד. וצילמתי כדי לחגוג את שובה של המצלמה לחיים. ♫

תפילת חיי

כל החיים שלי הם חיפוש. לפעמים אני קצת מקנא באלה שפשוט יודעים! יודעים מי הם, ומה הם, ולאן הם הולכים, ומה הם רוצים. לפעמים השלווה שלהם מעוררת בי קנאה, אבל האמת היא שרוב חיי אני מאוד נינוח לגבי חוסר השקט התמידי שלי. לכן השיר 'תפילת חיי' שנכתב בשנת 2001 בהמתנה לאוטובוס, תמיד מרגיש לי מאוד רלוונטי לחיים שלי.

קם ונעלם - מירון אגר
00:00 / 00:00

© 2019 by Meiron Egger